<h1>עבוה"ק הארוך לרשב"א בית נתיבות שער חמישי</h1>
<h2>דף כו.</h2>
והרב ר' שלמה אדרת יצ"ו מקשה לשיטה ודוחה אותה בשתי ידים, שהרי יריחו הוקפה ולבסוף ישבה היתה מסתם כשאר העיירות שהוזכר בסתם ומינה מוכחינן דעיבור הרי הוא כעיר אלמא דאף הוקפה ולבסוף ישבה נותנין לה קרפף אם היא סמוכה לעיר אחרת. ומפרש הא דעיר חדשה הכי, כלומר עיר שהוקפה ולבסוף ישבה דאמרינן מודדין מישיבתה הני מילי כשחומתה רחוקה מן העיר יותר מכדי עיבור, הא אם היתה תוך כדי עיבור שהוא שיעור שבעים אמה ושיריים מודדין מחומתה, ומדמודדין מחומתה ודאי נותנין לה עיבור. אבל ישנה מודדין מחומתה, כלומר אפילו היתה רחוקה חומתה מישובה יותר משבעים אמה מודדין לה מחומתה ונותנין לה קרפף, כך פירשה הרב ר' שלמה אדרת יצ"ו. (חדושי המאירי עירובין נ"ז ע"ב).
<h2>דף מ.</h2>
בתוך התחום מותרין, פירוש ואפילו למי שבאו בשבילו ואפילו באו דרך רה"ר ואפילו באו בשבת דרך רה"ר התירם ר"ת וכו' ואין הרשב"א ז"ל סובר כן כמו שכתב בשבת פרק השואל דכיון שהביאן דרך רה"ר בשבת או דרך כרמלית שהיא איסורא דרבנן אסורין עד לערב בכדי שיעשו כאיסור דמחובר ואפילו למי שלא באו בשבילו וכמו שכתב בעבודת הקודש הארוך. (שיטה מקובצת פרק אין צדין ביצה כ"ד ע"ב).
<h2>דף מא:</h2>
מיהו הרב ר' שלמה אדרת יצ"ו משוה המידות להתיר יצא לדעת והוא ברה"י למי שהוציאוהו גויים לאנסו והוליכוהו לרה"י, דמהלך את כולו וכל רה"י הרי הוא כד' אמות אף ליצא בדעת. ומייתי ראיה ממאי דאמרינן אמר רב נחמן [אמר שמואל] יצא לדעת אין לו אלא ד' אמות, פירוש בשאינו ברה"י אלא שהוא בדרך או בשדה, ומתמה תלמודא מאי אתא לאשמועינן, השתא מי שהוציאוהו גויים אין לו אלא ד' אמות פירוש כשהוא ברה"ר אע"פ שהוא לאנסו, יצא לדעת מיבעיא, ומדלא קא מהדר הא קמ"ל דיצא לדעת אע"פ שהוא היכא דהוי ברה"י אין לו אלא ד' אמות ואיצטריך לתרוצי בגוונא אחריתי, משמע דיצא לדעת דינו כהוליכוהו לדיר וסהר דמהלך את כולו ודינם שוה, וזו ראיה ברורה היא. (חדושי המאירי עירובין מ"א ע"ב, וכעין זה איתא נמי במ"מ פכ"ז דשבת הי"ג). ולדעת הרב ר' שלמה יצ"ו אפילו קפץ לדעת מספינה לספינה מהלך את כולה כדין הוציאוהו לדיר שמהלך את כולו וכמו שכתבנו. (חדושי המאירי עירובין מ"א ע"ב).
<h2>דף מה.</h2>
והרב ר' שלמה אדרת יצ"ו נמשך לומר דהלכתא כחכמים והוו ח' על ח', ומייתי ראיה מההיא דאמרינן בפרק בכל מערבין [ל"ה ע"א] נתגלגל חוץ לתחום אינו עירוב, ואמר רבא לא שאנו אלא שנתגלגל חוץ לד' אמות אבל תוך ד' אמות הנותן עירובו יש לו ד' אמות, ומן הסתם האי ד' אמות לכל רוח קאמר. מיהו גם הרב יצ"ו בעצמו אמר שאין זו ראיה ברורה מפני שאפשר שבנתגלגל עירובו בירר ד' אמות שלו לאותו רוח שנתגלגל. (חדושי המאירי עירובין מ"ה ע"א).
<h2>דף נח:</h2>
והרשב"א ז"ל הקשה שלא היה לו [א"ה לרמב"ם] לומר אלא ה' מאות וע"ב וכתב ושמא הרב ז"ל כל שהוא יתר משבעים אמה אע"פ שאינן ממלאין עד שמונים לא דק והודיע הענין באמרו שמונים בקירוב עכ"ל. (מ"מ פכ"ח מהלכ' שבת הי"ח).
ומיהו הר"ם כתב תק"ף אמה והוסיף בשיעור הטעות ח' אמות, ועל דרך האמת אין לתמוה בתוספת זה שהוסיף בח' אמות אלו, דהואיל והיה השיעור ביתר משבעים של פרט, העמידו על הכלל ואמר שמונים שלמות כלומר תק"ף. ועוד בא לסייע את דבריו ולדונו לכף זכות הרב ר' שלמה אדרת יצ"ו, דהואיל והר"ם ז"ל כתב בלשונו תק"ף אמה בקירוב בזה גילה דעתו שבכוונה כתב הר"ם תק"ף אלא שלא רצה לצמצם השיעור. (חדושי המאירי עירובין נ"ח ע"ב).
<h2>דף ס.</h2>
אבל בספרו הארוך כתב נתנו חוץ לתחום מה שנשכר הוא מפסיד, ופירשו בגמרא דהא דקתני חוץ לתחום לאו חוץ לתחום ממש דהיינו חוץ לאלפיים אמה קאמר דאילו שבת בתוך העיר ונתן את עירובו חוץ לאלפיים אמה לא יזוז ממקומו שהרי הוא חוץ לתחום עירובו עכ"ל. (מ"מ הלכ' עירובין פ"ו ה"ה).
